החלטה בתיק עב"ל 32084-02-14

1.     לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 29.12.13 (סגנית הנשיאה כב' השופטת הדס יהלום ונציגי הציבור מר דב גרינברג ומר מאיר און; ב"ל 26154-10-11).

כללי

2.     בפסק הדין מושא הבקשה בית הדין קמא דחה את תביעת המבקש להכיר בפגיעה ברגליים כ"פגיעה בעבודה". בדחותו את התביעה, בית הדין קמא קבע כי המבקש לא הוכיח שעבד אצל המשיב 2 ולא הוכיח כי ארעה לו פגיעה בעבודה במועד הנטען.

3.     בבקשתו להארכת מועד, טען ב"כ המבקש כי הוא סבר שעומדים לרשותו 45 ימים להגשת הערעור ולמעשה הערעור הוגש בזמן. לחילופין, ביקש ב"כ המבקש להאריך לו את המועד להגשת הערעור מהטעם של עומס עבודה ומצב בריאותו של אביו.

4.     המשיב 1 לא הגיב לבקשה.

5.     המשיב 2 התנגד לבקשה וטען כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד כלשהו להארכת המועד.

6.     על אף חלוף המועד, המבקש לא השיב לתגובת המשיב 2 על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן.

            הכרעה

7.     המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

8.     לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

9.     לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

10.                        מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.

11.                        כאמור, טעות יכולה להיחשב טעם מיוחד בנסיבות מסוימות, אולם לפנינו טעות אשר ניתן היה להימנע ממנה ע"י בדיקה שגרתית של התקנות עם קבלת פסק הדין של בית דין קמא. טעותו זו של המבקש, אף אם מקורה בבא כוחו, הרי שאין בה כדי להוות טעם מיוחד. בעניין זה נקבע זה מכבר, כדלקמן :

"טענת החברה לפיה טעתה במניין הימים, אינה בגדר "טעות שבדין" אשר יכול ותהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. שכן, המדובר בטעות הניתנת לגילוי בבדיקה שגרתית של המועד להגשת ערעור, המוטל על בעל דין באשר הוא".